יהודה ארז נולד בשנת 1900 בנובומירגורוד שברוסיה. למד כמקובל בחדרים ובישיבות, בנוסף רכש לעצמו השכלה כללית והצטרף לציונות הסוציאליסטית: היה פעיל במפלגת "פועלי ציון", ובמפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס).
קיומה של צ"ס, כמו פעילותה של התנועה הציונית בכלל, דוכא ונאסר בראשית שנות העשרים על ידי השלטונות הסובייטים, ורבים מחבריה נעצרו ונשלחו למחנות כפייה בסיביר. ארז עלה לארץ עם חבריו אנשי ארגון "החלוץ" בשנת 1920 בתקופת העלייה השלישית. הוא הצטרף לגדוד העבודה, עסק בחציבה וסלילת כבישים עם חבריו, והיה אחד מן הסופרים וההוגים שבהם. עם חבריו בגדוד העבודה היה ארז ממייסדי קיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל בתרפ"ב (1922), והתגורר בו עד שלהי שנות השלושים; אז עבר אל קיבוץ גבעת חיים.
ארז היה מן הכותבים והעורכים בכתבי העת של חלוצים כבר בשנתו הראשונה בארץ: ב"הסולל" וב"מחיינו".
הוא היה עורך חבר במערכות הוצאות הספרים עם עובד ועיינות. ובמסגרתן, תיעד וערך לראשונה כתבים נבחרים של מנהיגים ומורי דרך ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל: יצחק בן-צבי, ברל כצנלסון, דוד בן-גוריון, עדה מימון, לוי אשכול, שלמה לביא, אליהו גולומב ושלמה לויטין.
חיבוריו, הקבצים שליקט ואופי עריכותיו, תרמו רבות להבנת תולדות החלוציות, ההתיישבות ותנועת העבודה הארצישראלית.
