בשנת 1953, בחודש מאי, דוד בן-גוריון, ראש ממשלה ושר הבטחון של מדינת ישראל, נוסע לחנוך כביש חדש שפרץ חיל ההנדסה, 'מעלה עצמאות' ליד למכתש רמון.
בדרכו חזרה לת"א הוא מבחין בתוך סופת חול בכמה אוהלים וצריפים באמצע המדבר, מאחר והוא לא יודע על התיישבות בנקודה זו, הוא מבקש מהנהג לעצור.
בן-גוריון פוגש קבוצת צעירים, חלקם שירתו ביחד במלחמת העצמאות. הם התאגדו כדי להקים חווה לגידול בקר, צאן וסוסים.
הקבוצה עלתה לנקודה במאי שנה לפני, ב-1952, וקראה למקום 'שדה בוקר'.
לאחר שיחה קצרה עם הצעירים והצעירות חזר דוד בן-גוריון לביתו שבת"א, כעבור זמן קצר כתב להם מכתב (אותו גם אפשר לקרוא בבית הגבס אחר-כך):
[…] לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים, לא ברכוש ובתואר ובסגולות שיש לאנשים […] אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה […]
בן-גוריון הגיע לבקר את המתיישבים הצעירים בשדה בוקר עוד פעמיים במהלך השנה, במהלך הביקורים נתן רמזים למה שהולך לקרות. בנובמבר אותה שנה התפטר מראשות הממשלה וממשרד הבטחון ובדצמבר 1953 עבר לגור בשדה בוקר, זה יהיה ביתו עד לפטירתו ב-1973.
בין השנים 1955-1963, חזר לכהן כראש ממשלה, ובהן בילה את עיקר זמנו בין ת"א לירושלים, והגיע לשדה בוקר בסופי שבוע, חגים ואירועים של חברי הקיבוץ כגון ימי הולדת בריתות וכו'.
לאחר ההתפטרות השנייה מראשות הממשלה ב-1963 עברו פולה ודוד בן-גוריון להתגורר באופן קבוע בשדה בוקר וחיו בקיבוץ עד פטירתם.
תוכל לפתוח את הביקור בכמה שאלות למבקרים שאתה מדריך:
- אנחנו ננסה היום להכיר את דוד ופולה בן-גוריון דרך הבית שלהם..
- מה אפשר ללמוד על אנשים מהבית שלהם?
- מה היה אפשר ללמוד עליכם מהבית שלכם?
