מידע למדריכים ומורי דרך

מפת התמצאות

מפת התמצאות צריף בן-גוריון מעודכנת ינואר 2023
מפת התמצאות צריף בן-גוריון מעודכנת ינואר 2023

מערך
הדרכה

להורדת מערך הדרכה מקיף ב-PDF

במערך תוכלו לקבל מידע אודות התצוגה בכל מתחם ותפעול טכני של המיצגים והפעילויות האינטראקטיביות. כמו כן תמצאו עצות מתודיקה להדרכה המוזיאלית באתר, שאלות מנחות והמידע לו תזדקקו במידה ואתם מדריכים קבוצה באתר צריף בן-גוריון, הקובץ יעזור לכם לתכנן את הדרכתכם באתר בצורה יותר טובה ויתן לכם רעיונות וכיוונים להדרכה.

כללי
התנהגות

  1. בקשו מהתלמידים להשאיר את התיקים באוטובוס.
  2. הזכירו למבקרים מהם כללי ההתנהגות באתר: לא ללעוס מסטיק, לא לגעת, לשמור על השקט, לא לדרוך על הצמחים וכו’.
  3. אכילה – ניתן לאכול במתחם הקפה. אין לאכול על השבילים, ברחבות ההסבר ובכל האתר.
  4. נשקים – יש לבנות מערום נשקים באזור הספסלים ואין להשעין את הנשקים על קירות.
  5. בכניסה לאתר שירותים גדולים ונקיים, השתמשו בהם לפני תחילת ההדרכה, ישנם שירותים נוספים בצריף תערוכת ‘הזקן והעם’.
  6. הימנעו מהסברים ודיונים ארוכים בתוך המבנים.
  7. הדריכו במקומות המיועדים לכך – רחבות ההסבר וסביב מפות החול והתבליט הרחוקים מהשבילים. כאשר מדריכים על השבילים ההדרכה ברוב המקרים מופרעת על ידי קבוצות אחרות והיא נפגמת.
  8. אנו מנסים לשמור על הדשאים, נא לא לדרוך עליהם.
  9. ישנן פינות עם ספסלים אם רוצים להדריך, לסכם או לשוחח עם הקבוצה- ליד הצריף של ‘במבחן הזמן’, בין ‘בית הגבס’ ו’מבחן הזמן’, ליד הכניסה לאתר וכמובן גם מפת תבליט הנגב.
  10. אנא, הודיעו על שינויים בשעת ההגעה או במספר המשתתפים, הודיעו בקופת האתר על כניסתכם ועל מספר המשתתפים.
  11. בתצוגות – אין לצלם. בצריף מותר לצלם בלי פלאש (מפאת השימור).

מיצגים באתר
לצפיה
מוקדמת

מוזמנים ומוזמנות להשתמש בהצעות להדרכה לסרטון זה במערך ההדרכה שלמעלה.

בן-גוריון מארח

סרטון אנימציה המורכב מציטוטים של דוד בן-גוריון, הוא מציג לצופים "בגוף ראשון" את קורות חייו ואת חזונו לפיתוח הנגב. אורך: 12 דק'

איזהו מנהיג?

סרט המציג דילמות מנהיגותיות של בן-גוריון ונוגע במורכבות של הכרעותיו ובמחירים הנתבעים ממנהיג.
אורך: 17 דק'

כלים
למדריך

שיחת פתיחה לביקור באתר

שיחת פתיחה זו נותנת לכם, המדריכים, את הפתיחה לביקור באתר. ניתן להתחיל עם השיחה הזו בכל מקום, במיצג אנימציה או באחת מפינות הספסלים המפוזרות באתר בתחילת הביקור.

קובץ PDF של תמונות, לרענון הזיכרון להדרכה באתר

את התמונות קיבצנו לקובץ PDF, כדי שתוכלו להוריד לטלפון שלכם ולרענן את הזיכרון לפני הדרכה באתר, בקובץ יש הוראות הפעלה של הפאנלים השונים בתצוגות השונות וגם תמונות שיעזרו לכם לרענון הזכרון-כיצד בנוי האתר, מה יש בו והיכן כל תצוגה, כך תוכלו לתכנן יותר טוב את הדרכתכם.

מידע על התערוכות השונות

בעמוד זה תוכלו לראות את המידע הדרוש לכם להדרכה לפי תערוכות שונות שיש באתר, כל תערוכה והמידע המפורט שלה.

מצגת חפצים בצריף PDF

במצגת זו תוכלו להעמיק ידיעותיכם על החפצים בביתם של פולה ודוד בן-גוריון. תוכלו לקרוא ולגלות את הסיפורים שמסתתרים מאחורי החפצים, ולהתכונן יותר טוב להדרכתכם.

עולם התוכן של צריף בן-גוריון

בקישור זה תעברו לעמוד ‘עולם התוכן’ של צריף בן-גוריון. שם תמצאו מאמרים וסרטונים שייתנו לכם רקע יותר עמוק על דוד בן-גוריון, חזונו לנגב ואף הסיבות של מעברו לשדה בוקר.

המלצה לטבלאות שליטה לקבוצות באתר- למדריכים ומורי דרך המלווים כמה קבוצות במקביל באתר

קובץ וורד להורדה של טבלאות שליטה למילוי ע”י מדריכים כאשר יש כמה קבוצות במקביל באתר

מידע על קיבוץ שדה בוקר

עמוד קצר עם מידע על קיבוץ שדה בוקר

מערכי הדרכה מונגשים למבקרים עם מוגבלויות

בעמוד זה תוכלו למצוא את כל מערכי ההדרכה למבקרים עם מוגבלויות, קוגנטיביות, רגשיות ופיסיות.

שאלות
נפוצות של
מבקרים

כמעט הכול. בין הדברים שאינם מקוריים: אביזרים מוזיאליים כמו: תאורת ה"ספוטים", החבלים החוסמים את הכניסה לאזורים מסוימים בחדרים, שלטי ההסבר עם התמונות להמחשה והמזוזות שנוספו לטובת המבקרים.

התקרה מקורית? לא. התקרה הוחלפה אך נשארה נאמנה למקור, נראת בדיוק כמו המקורית.

הבגדים מקוריים? כן, הם עוברים תהליכי ניקוי ושימור וחלקם מוצגים בארון הפתוח בחדר השינה של בן-גוריון.

הווילונות מקוריים? בסלון לא. הווילונות שוחזרו מכיוון שהמקוריים התבלו.

צבע הצריף מקורי? גוון הצבע מקורי, אך מעת לעת אנחנו מחדשים את הצביעה.

דוגמאות נוספות לפריטים שהוחלפו: ריפוד הכורסאות בחדר השינה של פולה הוחלף לאחר, כמעט זהה למקור. צלחת הגשה מתחת לשולחן הסלון היא עותק של הצלחת המקורית שנסדקה, התצלומים המוצגים בבית הם עותקים נאמנים למקור והתצלומים המקוריים מצאים במקום שמור.

במה עוד ”נגעתם“? כמעט בכל פריט אנחנו "נוגעים" על מנת לשמור עליו לדורות הבאים. החפצים עוברים טיפול של משמרים מומחים במידת הצורך.

 

ראשית – לינה בחדרים נפרדים הייתה תופעה שכיחה למי שיכלו להרשות לעצמם. מלבד זאת – בן-גוריון ישן 3-4 שעות בלילה. הוא קרא וכתב רוב הלילה וזה הפריע לפולה לישון. בנוסף, חדר השינה הנפרד אפשר לפולה פרטיות כשהבית היה הומה אנשים.

גם בבית בן גוריון בתל אביב היו להם חדרי שינה נפרדים.

כשדוד ופולה עברו לשדה בוקר בן גוריון כבר בן 67 והילדים היו  גדולים ובעלי משפחות –  גאולה הבת הבכורה (נולדה ב-1919) גרה בתל אביב, עמוס הבן האמצעי (שנולד ב-1920) התגורר בחיפה ורננה הבת הצעירה (שנולדה ב-1925) גרה בתל אביב.

בתנאי מדבר כמו אלו שבשדה בוקר נחוצה מרפסת סגורה עקב סופות חול. בתקופת חיי בן-גוריון החלונות היו ללא זגוגיות והייתה רק הרשת, הזגוגיות נוספו אחר כך מטעמי שימור.

בשנים הראשונות היה רק תא שירותים ואמבטיה אחת, אך ככל הנראה הם לא הספיקו לצורכי האירוח בצריף. ולאחר ההתפטרות השנייה של בן-גוריון בשנת 1963 הצריף הורחב ובין היתר – נוספו  חדר השירותים והאמבטיה.

חדר זה היה המחסן של בן-גוריון, וכיום הוא משמש כמשרד לצוות ההדרכה.

החדר הסגור היה בעבר חדר השירותים של בן- גוריון. היום הוא משמש כארון חשמל ולכן הוא סגור.

כ-5 אלף ספרים. בספרייה בבית בן גוריון בתל אביב עוד כ-22 אלף ספרים.

ככל הנראה לא קרא את כולם אך כן הכיר את כל הספרים היטב והשתמש כשהיה צריך מידע בתחום מסוים.  מספרים שהוא ידע להגיד באיזה מדף נמצא כל אחד מהספרים. בחלק מהספרים נמצאו הערות ורישומים שערך בעת שעיין בהם.

על פי הקטע הבא, בן-גוריון ידע תשע שפות:

"רוסית כמובן, שהרי הייתה זו השפה המדוברת בארץ הולדתי. עברית שהחילותי ללמדה מסבי עוד בהיותי פעוט ושמעולם לא חדלתי ללמדה. גרמנית שלמדתי בבית הספר. לאטינית, שגם אותה למדתי בבית הספר. יוונית, שלמדתי כפי שסיפרתי לך בזמן ההפצצות בלונדון. תורכית שלמדתי באוניברסיטת סאלוניקי וקושטא, גם צרפתית, שנאלצתי ללמוד בהיותי סטודנט בקושטא, מפני שלא היו אז ספרי לימוד תורכיים בתורת המשפט, אלא רק צרפתיים. ספרדית למדתי בשנות החמישים, כפי שזכרתי, כי רציתי לקרוא את דון קישוט בשפת המקור. שפות אלה אני יודע לאחר שלמדתי אותן. אך באורח מוזר, לבד מעברית, אנגלית היא השפה שבה אני חש עצמי חופשי ביותר לבטא עצמי אף שהיא השפה היחיד שמעולם לא למדתיה בצורה מסודרת."

מתוך: משה פרלמן, דוד בן גוריון, עמ' 204

כלומר: בן-גוריון קרא בתשע ספות – רוסית, עברית, גרמנית, יוונית, לאטינית, תורכית, צרפתית, ספרדית ואנגלית. (יידיש ידע ולא אהב) הוא לא ציין פולנית, לדבריו הוא לא רצה לבזבז זמן ללימודה, העדיף ללמוד עברית. בנוסף, הוא לא ציין ערבית, אך ידע מעט גם ממנה.

התרבות היהודית שבאה לידיד ביטוי גם בספרי הקודש היתה חשובה מאוד לבן גוריון. לא רק שהוא למד תורה, משנה ותלמוד כנער בפלונסק אלא שהוא ראה בהם טקסטים בסיסיים בתרבות היהודית. ספרי הקודש שנמצאו בספרייתו משקפים את הזיקה שלו למורשת התרבותית העשירה של היהדות. עבורו, המסורת היהודית לא הייתה רק זיכרון היסטורי, אלא מרכיב חיוני בזהות העם היהודי ובקיום המדינה היהודית. הוא האמין שטקסטים המסורתיים הם יסודות חשובים לקיום חברתית מאוחדת.                                                                                                                     באופן רחב יותר, בן-גוריון ראה בספרי הקודש גם מקור השראה רעיונית. הוא אמנם הדגיש את חיבות התנ"ך כטקסט מאחד של העם היהודי וכבסיס לערכים אוניברסליים של חירות, צדק ושוויון, שהם מרכזיים בעקרונות שעליהם נבנתה המדינה. אבל העריך את כל ההגות היהודית ואת הפילוסופיה שהייתה חלק ממנה, והאמין שיש צורך לחבר בין המסורת לבין המודרניות.

ספרי הקודש שיקפו את התחייבותו למורשת היהודית.

לא, הוא ניהל אורח חיים חילוני. בילדותו גדל במשפחה מסורתית וקיבל חינוך דתי – למד תחילה ב‘חדר‘ המסורתי ובהמשך עבר ללימודים ב‘חדר המתוקן‘ שהקים אביו. בביוגרפיה על דוד-בן גוריון שכתב מיכאל בר-זוהר –  הפעם היחידה שאביו של בן-גוריון סתר לו הייתה כאשר סיפר לו שהפסיק להניח תפילין.

הוא לא קיים מצוות וחגג את החגים כאירועים חברתיים-תרבותיים-משפחתיים.

כשנשאל על אמונתו באלוהים ענה בראיון המצולם "בן-גוריון אפילוג" ענה: “..לפנות לאלוהים זה לחשוב עמוקות על משהו”.

בן-גוריון התעניין בתרבות המזרח. ניתן לראות שגם בסלון יש מזכרות רבות מהמזרח הרחוק. הוא ביקר בבורמה ושהה שם במנזר בודהיסטי כמה ימים. לצד הוויטרינה יש פסל של המנזר בו ביקר ופסל בודהה נוסף.

בן-גוריון התעניין בפילוסופיה יוונית וכדי לקרוא אותה בשפת המקור גם למד יוונית עתיקה. דמויות הפיסלוסופים מתקשרים לתחום העניין שלו. אלה דמויות של אישים שהעריך את כתיבתם ואת תרומתם לחשיבה האנושית.

על הגותו של אפלטון כתב גם מאמר "העבדות בכתבי אפלטון"

דוד בן־גוריון העריך את דרכו של גנדי וכתב עליו ביומנו: "בקרב המזרח מתגלם אולי יותר מכל המנהיג ההודי הגדול, מהטמה גנדי, האיש הדגול העומד בראש מלחמת שחרור של שלוש מאות ועשרים מליונים אנשים נגד שעבוד – דורות של האימפריה הכי עצומה בעולם, מלחמת שחרור שאין דוגמתה בכל ההסטוריה האנושית לגודל היקפה ולעוצם כוחותיה הפוטנציאליים, ונשק המלחמה של המצביא הזה הוא 'אי אלימות'." (מן היומן, 4 באוגוסט 1930)

בבסיס החנוכיה נמצאת תיבת נגינה והיא מנגנת את המנון 'התקווה'. על מנת לשמור עליה אנחנו לא נוהגים להפעיל את המנגנון. הקלטה של המנגינה בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=XhO-9p7a59g

האיש בתמונה השמאלית הוא יצחק בן צבי שכיהן כנשיא השני של מדינת ישראל והיה גם חבר קרוב מאוד לבן גוריון מאז שפעלו יחד במערכת כתב העת 'האחדות' ב-1910. במרכז, ניתן לראות את סמל המדינה, ובצד ימין – תמונתו של דוד בן-גוריון. התמונה ניתנה במתנה משוטר מחיפה, ששמו היה בנימין בן ציון.

הגלובוס ניתן על ידי הגנרל אמריקאי – עומר בראדלי. שעמד בראש המטות המשולבים בארצות הברית ובראש נט"ו. לצד הגלובוס מוצגת היום תמונה של בן-גוריון ליד הגלובוס.

לזוג בן-גוריון היו שלושה ילדים: גאולה, עמוס ורננה. שלושתם נפטרו לפני שנים.

גאולה, הבכורה, נישאה לעמנואל בן אליעזר ולהם שלושה ילדים: יריב , משה (מושיק) ואורית. גאולה עבדה כמורה מחנכת. עמוס, הבן השני, נישא למרי קלו ולהם היו שלושה ילדים: רותי, גליה ואלון. עמוס היה סגן המפקח הכללי של משטרת ישראל ולאחר מכן – מנכ"ל אתא (מפעל טקסטיל). רננה, הבת השלישית, נישאה לדוד לשם ולהם היה ילד אחד, אורי שהלך לעולמו בשנת 2022. רננה הייתה מיקרוביולוגית וממייסדי המכון למחקר ביולוגי בנס ציונה.

כן, המזגנים בכל החדרים מקוריים. בתמונת ההמחשה בחדר האורחים רואים בבירור את המזגן. יהושע כהן, שהיה שומר הראש של בן-גוריון, סיפר כי בזמן השיפוץ של 1963 שריינו את הבית והגביהו את חלונות מטעמי ביטחון. פעולה זו גרמה לתחושת מחנק בבית, ולכן הכניסו מזגנים.

לא ברור בדיוק מאיפה הגיעה הבובה. משערים כי אחד הנכדים השאיר אותה.

אלחנן ישי שימש בתפקידים שונים והיה מפקד הנח“ל והגדנ“ע. הוא התבקש להצטרף ללבן-גוריון, כעוזרו האישי, בשנה הראשונה בשדה בוקר.

פולה, אשתו של בן-גוריון. התמונה צוירה בשנת 1965 ונתלתה רק לאחר מותה ב-1968.

.

בן-גוריון התוודע לשיטת ’פלדנקרייז‘. במסגרת השיטה למד בן-גוריון לעמוד על הראש, בהמלצת ד“ר משה פלדנקרייז, ובכך קיווה לפתור את בעיות זרימת הדם וכאבי הגב שהיו לו.
במכתבו לבתו רננה מנופש במלון ’השרון‘ ב-1957.9.15 כתב: "פה אני מתרחץ בכל יום והחולות שעל שפת הים נוחים לעמידה על הראש. פלדנקרייז נסע לששה שבועות ללונדון. תרגיליו האחרונים אתי היו להעמידני על הראש. בנוכחותו לא הצלחתי לעשות כהוגן. ופה רק נתברר לי הסוד: מכיוון שלא פחדתי מנפילה – לא נפלתי, ומצאתי העמידה הנכונה. ועכשיו אני עומד גם בחדר, מבלי פחד שאפול או אתגלגל…“

זוהי תמונתו של נחמיה ארגוב, שהיה מזכירו הצבאי של בן-גוריון. דוד בן-גוריון העריך מאוד את נחמיה ארגוב. בשנת 1957 בחור צעיר בשם משה דואק השליך רימון בכנסת. השר שפירא נפצע קשה, בן-גוריון נפגע מרסיסים (כמו גם גולדה מאיר). ארגוב ראה עצמו כאחראי אישית לביטחונו של בן-גוריון, ובימים שבהם שהה ראש הממשלה בבית החולים היה מדוכא ומוטרד. ערב אחד בנסיעתו בכביש פגע בטעות עם מכוניתו בגבר רוכב אופניים בשם דוד קדוש, אב לארבעה. הוא לקח אותו לבית החולים במכוניתו, ומשאמרו לו שאין תקווה לחייו של הפצוע חזר לביתו (בסופו של דבר האיש נשאר בחיים וחזר לרכוב על אופניים). ארגוב כתב במכתב לחבריו כי אינו ראוי שיתאבלו עליו, ושאת כל ממונו הוא מוריש למשפחת קדוש ושם קץ לחייו. כיוון שפחדו שבן-גוריון לא יעמוד בבשורה עקב חולשתו מפגיעת הרסיס, הוציאו במיוחד בשבילו במשך שלושה ימים מהדורות מיוחדות בעיתונות, מהן הושמטה הידיעה על המקרה. אחרי מותו של ארגוב הוציאו חבריו ספר לזכרו. חמי פרס, בנו של שמעון פרס, נקרא על שם נחמיה ארגוב.

בצעירותה, לפני שפגשה את בן גוריון היתה פולה אחות. ואפילו שאפה להיות רופאה. לאחר הולדת בתם הבכורה, גאולה, לא חזרה למקצוע ועסקה בטיפול בבן גוריון, בגידול הילדים ובטיפוח המשפחה וקיום הבית.                          

שמעון פרס כתב על פולה:  ”בינואר 1968 מתה רעייתו, פולה. היא דאגה לו כדאוג אם לבנה. שמרה שרק מזון המתאים יבוא לפיו; שינוח לעתים מזדמנות ובמועדים קבועים; שלא יוצף מבקרים טרדניים; שייטול את התרופות הנכונות (היא הייתה אחות לפי משלח ידה); וש‘יכיר את האנשים‘, כי לדעתה לא הטיב להכיר טבעם של בני-אדם. משנודע על מותה, צלצל אליי חיים ישראלי ונסענו יחד לבית-החולים בבאר שבע, בבית החולים מצאנו את בן-גוריון יושב על הכיסא, מכונס בעצמו ושותק. הרופאים סיפרו לו שפולה בקצה דרכה, ומותה לא בא לו במפתיע. הוא העיף לעברנו מבט חם ואמר: ’ניסע לשדה בוקר‘. נכנסנו יחד למכוניתו, ונסענו בשתיקה עד לצריף שלו. בחדר העבודה שלו, אמר שצריך לשתות משהו. מצאנו בקבוק משקה ומילאנו כוסות. עתה פתח בן-גוריון במקצת את סגור ליבו: ’פעמיים היא הלכה אחרי. פעם לארץ ישראל, אף-על-פי שלא ידעה עברית, וכבר תינוק בזרועותיה. ופעם נוספת – הנה למדבר, לבדידות. היא נפרדה מכל ידידיה ומכל הרגליה ובאה הנה‘. מתוך: שמעון פרס, ’גם בחיל וגם ברוח‘, הוצאת עם עובד, 1974 .

למרות שמאז שפרש מראשות הממשלה היה מקום מגוריו העיקרי כאן בצריף, בחודשי חייו האחרונים, שהה במרכז לקבלת טיפול רפואי. הוא נפטר בבית החולים שיבא, תל השומר.

זו שמועה מאוד עקשנית אבל לא נמצא לה ביסוס. יש אומרים שהיא נהגה לקנות ושומרי הראש דאגו לשלם אחריה.

עד 1940 היה מעשן כבד (80 סיגריות ביום, לפי יצחק נבון). אז התערב עם בנו עמוס, מי מהם יצליח להפסיק לעשן. הוא חדל לעשן ועמוס המשיך.

מאכל אשר פולה הכינה לבן-גוריון בכל יום. המאכל הוא תערובת של גבינה, לבן, רסק תפוחי עץ וסירופ מיץ פטל וטענה שהוא בריא. במשפחה היה ידוע שהוא לא אוהב את המאכל המוזר הזה. גאולה, בתו הבכורה של בן-גוריון, סיפרה כי לאחר מותה של פולה הוסיף לאכול את הקוץ‘ מוץ‘. כשאמרה לו שהוא לא חייב להמשיך לאכול אותו הוא ענה, ’לזכרה של אמא‘.

הטלוויזיה מקורית. זוהי אחת הטלוויזיות הראשונות בארץ – של חברת זניט. בן-גוריון קיבל אותה ב-1969. באופן עקרוני הוא התנגד להכנסת טלוויזיה לארץ, הוא ראה בה בזבוז זמן וטען בין היתר שהיא תשחית את הנוער. ביומנו בשנת 1962 כתב כי אינו מוכן שהטלוויזיה תיכנס לישראל כי תעלה את רמת החיים, ’‘וזאת אין לעשות עד שנגיע לעצמאות כלכלית“.   

מכתב ההוקרה שכתב בן-גוריון לויליאם רובינזון, שהעניק לו את הטלוויזיה:  “למר וו.א רובינזון המכובד. קבל נא תודתי העמוקה על המתנה הנהדרת שהענקת לי -טלוויזיה. אמנם כל ימי שרותי בממשלת ישראל התנגדתי להכנסה טלוויזיה לארץ, כי לא ראיתי בה כל ברכה אינטלקטואלית וחינוכית, אם כי ידעתי בסופו של דבר – תחדור הטלוויזיה גם לארצנו, וידידי טדי קולק, ראש עירית ירושלים שהיה הרבה שנים מנהל משרדי, היה חסיד גדול של הטלוויזיה, ובסופו של דבר –הוא ניצח. אמנם יודע אני שתיתכן גם ברכה בטלוויזיה ואני רוצה לקוות שבמתנה החשובה שהענקת לי אוכל לראות בעתיד גם דברים שיש בהם ברכה. בהוקרה- דוד בן-גוריון.”

מטעמי שימור – הבזקי האור פוגעים במוצגים (כמו אור של שמש).

דוד בן גוריון הניח את התנ"ך על שולחן עבודתו מתוך הכרה בעוצמתו ובחשיבותו המוסרית והרוחנית. התנ"ך עבורו היה ספר של מורשת וערכים לעם היהודי. הוא השתמש בציטוטים מהתנ"ך הרבה ממאמריו ונאומיו. הוא נהג לקיים חוג תנ"ך בביתו והיה אוהד קבוע של חידון התנ"ך.

ככל הידוע לנו היו מסמכים שונים שהועברו לארכיון, פנקסי צ'קים (חלקם מוצגים בתצוגות השונות) ואקדח אישי. היום הכספת משמשת לאכסון והחפצים שנמצאים בה משתנים לפי הצרכים של עובדי הצריף והשימור: כלי מטבח, מסמכים ועוד.

פולה לא הייתה רשומה בסידור העבודה ולכן כנראה לא הייתה שותפה לעבודה בקיבוץ. נשות שדה בוקר מספרות שהייתה עוזרת ועובדת איתן בחדר אוכל המשותף ובמטבח.

המסמכים אינם מקוריים אלא עותקים זהים למקור. מטעמי שימור לא ניתן להציג מסמכים מקוריים. 

ככלל הספרים נמצאים במיקום המדויק שבהם החזיק אותם בן-גוריון, גם במחסן בחדר העבודה וגם בחדרו ואנחנו עושים כל מאמץ כדי לשמור עליהם כך.